מיה טבת דיין. שירים

זֹאת אִמָּא שֶׁלִּי, מֵעוֹלַם הַמֵּתִים שֶׁלָּהּ גַּם זוֹ דֶּרֶךְ לִפְתֹּר בְּעָיוֹת — מִי שֶׁלֹּא רוֹאִים אוֹתָהּ לֹא קַיֶּמֶת
כשהודעתי למטופל בן 12 שאנחנו נאלץ לסיים את הטיפול, הוא מיד שאל: "אני אוכל לסמס לך כשאתגייס? רובין טוען שהקשר בין האבל ובין אהובו האבוד אינו עוצר ברגע המוות, אלא ממשיך להשתנות ולהתפתח אֵיךְ בִּכְלָל מַגִּיעִים עַכְשָׁו לַאֲחוֹתִי? ועדיין, מדובר למעשה בהזמנה, בין השאר, לפרידה כואבת

בשנים האחרונות היא חולקת את זמנה יחד עם משפחתה בין ישראל, קנדה והודו.

מיה טבת דיין כתב.ה בגְרַנְטָה
לֹא הָיִיתִי נוֹלֶדֶת — מִניְַן הַמֵּתִים הַמִּצְטָרְפִים לִסְכוּם לֵדָתִי מְחַיֵּב
מיה טבת דיין
אֲבָל הַנָּאצִים רָצְחוּ אֶת אִמּוֹ בַּמִּשְׂרָפוֹת
שירים
עַכְשָׁו הִיא מְצַלֶּמֶת לִי כֻּרְסָאוֹת וְרֻדּוֹת, טְרַמְפּוֹלִינָה, עֲלִיַּת גַּג
אֲבָל הַשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה בֶּאֱמֶת הָיוּ עוֹשִׂים כָּל שֶׁבִּיכָלְתָּם לַעֲמֹד בְּסִפּוּר הָאִשָּׁה הָאַחַת, הָאַהֲבָה הָאַחַת, וּכְשֶׁזֶּה הָיָה מִתְנַפֵּץ בְּפָנֵינוּ וַדַּאי הָיוּ מַאֲשִׁימִים אוֹתִי וְהָיִיתִי מַתְחִילָה לִשְׂנֹא נָשִׁים אֲחֵרוֹת שֶׁהַיּוֹם אֵין לִי דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר נֶגְדָּן כְּפִי שֶׁאֵין לִי הַיּוֹם דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר עִם הַגְּבָרִים הָאֵלֶּה, פְּרָט לְכִוּוּץ חוֹלֵף בְּרֶגַע כָּזֶה, בַּמִּטָּה עִם שְׁנַיִם אָקָמוֹל; חַיּוֹת הַפֶּרֶא שֶׁהֵם הָיוּ רֵיחַ הַפַּרְוָה, הַתְּשׁוּקָה הַדּוֹהֶרֶת, זַנְבוֹת חֲלוֹמוֹת מִתְנַפְנְפִים בָּרוּחַ אחותי מורישה לי חשבון פייסבוק לֹא מִזְּמַן חָגְגָה אַרְבָּעִים
אחרי קריאה בו אני מרגישה קצת מוצפת מכמות הבתים שבהם ביקרתי, וכעת הם גם קצת שלי, נופי נפש לא היו לנו פה משפחה או חברים, לא הצעות עבודה ואפילו לא טלפון מקומי

במובן הזה, אולי ההזמנה שלנו את המטופל לקשר היא בכלל לא פרדוקסלית, אולי זה בדיוק העניין.

14
מיה טבת דיין כתב.ה בגְרַנְטָה
מרשה לאחרים לנסות ולמלא מקום שלא באמת יתמלא — את מקומה של האם
היציאה מהמטריקס
נכון, כוחו של התיאור הזה טוב לכל קשר אנושי שנקיים, משמעותי יותר ופחות
שירים
גֶּשֶׁם מִבַּעַד לַחַלּוֹן, אֲבַק מִלִּים הִמְתִּיק כְּטַאלְק, בְּצַוְּארוֹניֵ הַחֻלְצוֹת פָּרַח בֹּשֶׂם שֶׁלִּפְניֵ כֵן הָיָה וְרָדִים שֶׁקֹּדֶם הָיוּ גֶּשֶׁם וַאֲדָמָה וּתְשׁוּקַת שֶׁמֶשׁ וְחַיִּים