המפקד פרק 8. המפקד

וברש"י שם פירש מחד גיסא "שמחה של מצוה - כגון הכנסת כלה", ומאידך פירש "קחו לי מנגן - מצוה היא להשרות עליו שכינה" המפקד נעשה רק לבסוף, אחרי הנצחונות, ואז כבר ברור שייעודו ותכליתו אינם צבאיים
באותו אופן נמסר מניין כל השבטים, כך שתפקיד מרכזי יועד במפקד זה לחלוקה למשפחות, שאינה קיימת כלל במפקד הראשון כבר כתבו בנושא זה מזוויות אלו ואחרות רבים רבים נוספים וביניהם: הרב אברהם זאב איצקוביץ בספרו "שתיה ושכרות בהלכה" חלק ב', הרב יהודה שביב בספרו "בציר אביעזר", פינחס הכהן וילמן במאמרו "החיוב לבסומי בפוריא" הובא בסיני צד , ד"ר מאיר רפלד במאמרו "עד דלא ידע" הובא בספר מנהגי-ישראל חלק ו

טוב זה יצא פרק ארוך!!! נזכרת בלילה שהוא החליף אותי במשמרת כי ראה שקשה לי.

26
HONEST
המפקד מסתכל עלי לכמה שניות, אני מרגישה אותו ממש נועץ את מבטו בי ואני מתחילה לפתח סוג של אובססיה של שנאה אליו
מיחייב איניש לבסומי בפוריא?!
אני כבר הפכתי לסרן ומינו אותי לפקד עליו ועל עוד כמה חיילים כי הם רצו להיות קצינים אז באותה תקופה והייתי צריך לאמן אותם לקראת הקורס קצינים
שמחה של מצוה
אולם למעשה, ברור שתשובה זו היא אנאכרוניסטית, שהרי בעת המפקד הראשון עדיין לא היה ידוע שהמסע יימשך שנים ארוכות, ולמעשה לא היה הוא צריך להימשך אלא שבועות ספורים, ואולי פחות
אך באמת אינה דומה השמחה הנדרשת כאשר בא האדם לעמוד בתפילה להשמחה השורה עליו לאחר שהתפלל כראוי וכנכון, וז"פ ובשערי מצוות בהקדמה כתב מוהרח"ו: "גם דע, כי העושה מצוה, אין מספיק לו במה שיעשה אותם, שהרי מצינו בדברי חז"ל שאמרו כל העושה מצוה אחת מטיבין לו, ומאריכין לו ימיו, כיוצא בזה אמרו, כל המקיים מצוה פלונית, יש לו כך וכך, והנה אנחנו ראינו כמה וכמה מצות שעושים בני אדם, ואינן מתקיימים דברי רבותינו ח"ו, בענין גודל שכרם, אפילו בעולם הזה
ולא, זה לא יהיה מהסיפורים הנדושים במניין השני, המאוחר, התורה מסדרת כל שבט לפי משפחותיו ואינה מונה במספר שמות לגלגלותם

הרמב"ן התלבט האם ההוראה לחלק את הנחלות לפי הגודל מכוונת ליחידת השבט או ליחידת המשפחה - כלומר, האם כל שבט קיבל נחלה שווה וחילק את נחלתו למשפחות לפי גודלן, או שמא כל שבט קיבל נחלה בהתאם לגודלו, וחילק את נחלתו בין המשפחות באופן שווה - אולם בין כך ובין כך, ברור שליחידה המשפחתית שמור תפקיד חשוב בקביעת הנחלות.

24
המפקד
הגינה יחסית גדולה לבית, הכל דשא ושתי נדנדות
“כן המפקד.” פרק 8: “אובססיה של שנאה אליו.”
הייתי צריך לאיים עליו כמה פעמים שיעיפו אותו מהצבא
HONEST
ועיין בילקוט שמעוני תהלים רמז תתנ"ד, מובא במסילת ישרים פי"ט שאמרו: "א"ר איבו כשתהא עומד להתפלל יהא לבך עליך שמח, שאתה עובד לאלקים שאין כיוצא בו"